המחשבה המטרידה היא שמאז אותו לילה מר, לפני שתים-עשרה שנה לא  ידעה המדינה הזו אף יום אחד טוב. מזימתו של הרוצח צלחה. לרעיון השלום אבד האיש שהיה מסוגל להפכו לממשי, המנהיג שהעם האמין לו, ראש-הממשלה שידע לשלב טוב מכל אחד אחר דאגה כנה לביטחון ישראל עם רדיפת שלום אמיצה. המחנה הפוליטי שרבין הנהיג איבד בשנים שחלפו מאז הרצח למעלה ממחצית כוחו בכנסת. מדיניות הרווחה שאותה ביצר רבין בשלוש וחצי שנות כהונתו, נשחקה עד דק.
על רקע עגום זה נשמע לאחרונה בתדירות גוברת הרעיון המבחיל לקצוב את עונשו של הרוצח, שפירושו שחרורו מן הכלא ביום מן הימים. הדבר הנתעב הזה לא יקום ולא יהיה. יבוא על הברכה ח"כ איתן כבל הפועל לשריון החוק האוסר לחון רוצח של ראש-ממשלה, חוק שחוקק כבר אבל הכנסת עלולה לבטלו בעתיד אם לא ישוריין.

 

אנו נמצאים כיום בנקודת זמן בה מתחדש הסיכוי לחדש את ההדברות עם המנהיגות הפלשתינאית על הסדר-קבע בין שני עמי ארץ-ישראל. גם כיום כאז, גורמים רבי כוח מעוניינים להכשיל את התהליך. היום כאז, קטני אמונה מנסים לרפות את ידי העושים במלאכת ההדברות, כאילו לא טומן בחובו חוסר-המעש סכנת התלקחות קשה, בהובלת המטורפים שבאויבי ישראל.
 

על כן, בימים האלה יש להדרש לא רק למשנתו של רבין (דברי בכנסת ביום השנה העשירי להרצחו) אלא גם לתכונה נוספת שלו. כוונתי לאומץ לבצע. כאשר הכיר רבין בנחיצותו של מעשה, לא נרתע מהקשיים, הספקות וההתנגדויות לביצועו. כך בתחום הצבאי, במבצעים נועזים, וכך בתחום המדיני. זה הציווי לממשיכי דרכו, בימים אלה של סכנות ביטחוניות קשות והזדמנויות מדיניות שאולי לא תחזורנה.
 

 

                                                                   שבת שלום,

                                                                                 אפרים סנה