השבוע מלאה שנה למלחמת לבנון השניה. זה הזמן לבחון את המלחמה הזו ברטרוספקטיבה נכונה.
מבחינות רבות היתה המלחמה הזו צלצול-השכמה לעם ישראל בכלל ולמערכת הביטחון בפרט. הכשלים, המוכנות הלקויה, עדיף שנחשפו בקיץ 2006 ולא מאוחר יותר. לו היו מתגלים הדברים בעוד מספר שנים, התוצאה היתה חמורה יותר וקשה יותר היה לתקן.
כעת, כמחצית השנה לאחר שהסתיימו בצה"ל התחקירים הפנימיים, נמצא תהליך היישום בעיצומו. היחידות מתאמנות הרבה יותר, מתמלאים מחדש המחסנים שחלקם עוד בטרם המלחמה היה ריק.
הרמטכ"ל החדש, גבי אשכנזי, עושה מאמץ ניכר להחזיר לצה"ל נורמות וערכים שנשכחו ונשחקו.
שנה אחרי, צה"ל מוכן טוב יותר לסיבוב הבא, אם כי עוד נותר לא מעט לשפר ולתקן. רק בחודש שעבר השיג משרד-הביטחון תקציב לשנת 2007 לערכות מגן ולמיגון העורף, לאחר שאבדנו ששה חודשים יקרים.
למרות תחושת התסכול והכישלון יש לזכור כי היו למלחמת לבנון השניה הישגים חשובים:
פריסת צבא לבנון וכוח בינלאומי (יוניפיל) בדרום המדינה, במקום חזבאללה. חדלה נוכחותו הצבאית הגלויה של ארגון זה על גבולנו.
הנשק האסטרטגי של חזבאללה וכשליש מכוחו הלוחם הושמדו. התשתית המבצעית של הארגון בדרום לבנון ובבירות נפגעה קשות.
סוריה וחזבאללה, בגיבוי איראני, נאבקים כעת למחוק את הישגינו במלחמה. המאמץ להפיל, או לשתק את ממשלתו של פואד סניורה נועד ליצור מצב בו יקבל צבא לבנון בדרום המדינה פקודות מממשלה העושה את דברה של סוריה. הפיגוע כנגד הגדוד הספרדי של יוניפיל הוא ראשיתו של מסע טרור שתכליתו להביא את המדינות המשתתפות ביוניפיל להסיג הביתה את יחידותיהן. חיילי הגדוד הספרדי נבחרו כקורבן הפיגוע כיוון שהם מבצעים את תפקידם כנגד חזבאללה בחריצות ובנחישות.
סוריה ממשיכה להבריח נשק לחזבאללה, כדי לבנות מחדש את עצמתו, מצפון לנהר הליטאני אך גם מדרום לו. בקרוב תעמוד ישראל בפני ההכרעה האם להשלים עם התעצמות חזבאללה או לשים קץ להברחות הנשק גם במחיר של עימות חדש. רק פעולה נמרצת ודחופה של כוחות יוניפיל כנגד הברחת הנשק עשויה למנוע עימות כזה.
השבוע מלאו גם 31 שנה למבצע צה"ל באנטבה. היתה לי הזכות להמנות על מתכנניו ומשתתפיו. יש בי געגועים לימים שבהם יצירתיות מבצעית נועזת נהנתה מגיבוי של דרג מדיני שהיה אחראי מאד אך גם ידע לקבל החלטות קשות. זה מה שנחוץ לנו היום.
שבת שלום,
אפרים סנה
