פרשת השבוע החברתית היתה המשבר במערכת החינוך. פרשת השבוע המדינית-ביטחונית היתה הודעת שלטונות צה"ל למתנחלים בבית בחברון כי הם יפונו ממנו בזמן הקרוב. אעסוק בפרשה השנייה דווקא, שכן חשוב לי לשתף את קוראי "פרשת השבוע" בפרטי העניין, המוכרים לי היטב בתוקף מעורבותי האישית העמוקה.
אענה על שתי שאלות.
הראשונה: מדוע ההתיישבות בבית אינה חוקית, הלא הדיירים טוענים כי שילמו לבעלים הפלשתינאים את מלוא התשלום?
גם אם אכן היתה עסקה שלמה של קניה ומכירה (והמשטרה חוקרת זאת כעת) הרי על-פי החוק הקיים ביהודה ושומרון אין עסקת מקרקעין או נדל"ן הופכת לחוקית עד אשר לא קיבלה אישור מהמנהל האזרחי שהוא שהשולט מטעם מדינת ישראל ומשרד הביטחון בשטחים שנכבשו בשנת 1967.
חוק זה קיים כדי למנוע מצב בו יוכלו ישראלים לרכוש קרקעות פרטיות פלשתינאיות ו"להלבין" כך התנחלויות בלתי חוקיות ופרובוקטיביות. רוכשי הבית לא פנו לקבלת אישור כזה משום שידעו שלא יקבלו אותו, ובהעדר האישור גם אם היתה עסקה - אין היא חוקית.
אולם, יש טעם נוסף לאי חוקיות ההתנחלות באותו בית. ישנה החלטת ממשלה מימיו של ראש הממשלה מנחם בגין המנוח, מיום 1.2.80, האומרת כי על מקומה ועיתויה של התנחלות בחברון תחליט הממשלה. 27 שנה לא שונתה החלטה זו השומרת לממשלת ישראל את זכות הקביעה כמה, איפה ומתי יגורו ישראלים בחברון. הנוטל בכוח את הזכות הזו מידי הממשלה עושה מעשה בלתי חוקי.
השאלה השניה: מהי בעצם המשמעות המעשית של כניסת 14 משפחות ועוד כעשרים רווקים לבית הזה?
המתבונן במפת חברון יבין את התשובה מיד. רובם של 470 המתנחלים בחברון מתגוררים בסמוך לקסבה של חברון במקבץ בתים הקרויים "מתחם אברהם אבינו". מקצתם בתל רומיידה הסמוך. הבית שמדובר בו מצוי הרחק צפונה מהמתחם הזה, בתוך רחוב פלשתינאי, קרוב יותר לקריית-ארבע והוא יוצר מוקד התנחלות נפרד ונוסף בעיר, מגדיל את המימד הגיאוגרפי של ההתנחלות בתוך העיר חברון פי שלושה ונועד ליצור רצף טריטוריאלי בין קרית-ארבע לקסבה של חברון. כך, הסביר לי פעם בהיותי ראש המנהל האזרחי, אחד מראשי המתנחלים הם מקווים להביא להשתלטות על לב חברון ולהביא לעזיבתם של תושביה הפלשתינאים. ואכן יש לזכור כי תנועתם וכלכלתם של רבבות מתושבי חברון נפגעה קשות כתוצאה מהנוכחות הישראלית בלב העיר.
מוקד התנחלות חדש בלב חברון, יגביר את החיכוך הישראלי פלשתינאי בלב חברון, במצב נפיץ בלאו הכי. את זה אסור לנו להרשות. ממשלה של "העבודה" אישרה בשנת 1968 את ראשית ההתנחלות בלב חברון, וזו היתה שגיאה חמורה. על שר הביטחון מוטלת חובה מיוחדת לא לחזור על שגיאה דומה. העדפנו ללכת בדרך החוקית ביותר והורינו על פינוי הבית על-פי תהליך משפטי המאפשר למתנחלים לערער על החלטת הפנוי תוך 15 יום. כך הנחה אותנו היועץ המשפטי לממשלה וכבדנו את הנחייתו. אם ידחה הערר של המתנחלים הם יפונו במועד המוקדם ביותר על-פי החוק.
אם ינסו שרים בממשלה, המזוהים עם הימין הקיצוני או המחניפים לו, למנוע את יישום החוק ואת פינוי המתנחלים, יוביל הדבר למשבר פוליטי שהמדינה אינה זקוקה לו.
שבת שלום,
אפרים סנה