בשבוע שעבר לא נשלחה "פרשת השבוע" בשל השתתפותי בוועידת הפורום הכלכלי הבינלאומי בדאבוס אשר בשווייץ. זהו מפגש שנתי אליו מגיעים למעלה מ-2000 איש ואישה, בכירי הכלכלה והפוליטיקה הבינלאומית. בעיקר זו הזדמנות למפגשים בלתי פורמליים עם האנשים המעצבים את המציאות העולמית. פגישותי בדאבוס עם אישים רבים, בהם הנשיא הפלשתינאי, מחמוד עבאס, ושר החוץ הירדני חטיב, חזקו בי את ההכרה כי קיימת כעת הזדמנות ליוזמה מדינית שתביא לסיום הסכסוך עם הפלשתינאים, עד סוף העשור.
 

השבוע, שהיה גדוש אירועים, התרגשתי במיוחד דווקא מטכס נטיעות של ט"ו בשבט. הנטיעות היו ביער ביריה שליד צפת. אלפי דונם של יער זה נשרפו מאש הרקטות של חיזבאללה במלחמה האחרונה. משרד הביטחון ומשפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן במלחמה זו יזמו מבצע נטיעות לחידוש היער שנשרף.
עשרות רבות של משפחות נופלים, שכאבן טרי ולבם עודנו מדמם, הגיעו במזג אוויר גשום אל היער השרוף כדי לטעת בו עצים חדשים. התנדבותם למעשה הנטיעות מלמדת על אופיו המיוחד של העם שלנו, על צדדיו היפים המתגלים דווקא בשעות הקשות.
 

אני מביא לידיעתך את הדברים שנשאתי בטכס מרגש זה:

 

משפחות יקרות,

 

במקום העצים שנשרפו - נטע עצים חדשים. ללוחמים שנפלו, לבנים, לבעלים, לאבות ולאחים, לחברים, - להם אין ולא יהיה תחליף לעולם. את חלל חסרונם - דבר לא יוכל למלא.
 

ובכל זאת באנו הנה היום לטעת עצים ביער ביריה שנשרף, לחדשו כבראשונה. יש סמל במעשה הזה. כי אין דרך נכונה יותר לכבד את הנופלים מאשר לחזק וליפות (בכל המובנים) את המדינה שבעבורה מסרו את נפשם.
 

עבורנו, אנשי מערכת הביטחון, וצה"ל בפרט, יש ציווי עליון אחד - לבנות את עוצמתנו כך, שההכרעה בסיבוב הבא תהיה מוחצת ולא נתונה לפרשנויות.
 

אם יש דרך ראויה לכבד את זכר הנופלים היא הדרך הזו. ניתן לבנות את העוצמה הזו רק אם העם כולו יעטוף את צה"ל בתמיכה אוהבת. אפשר לרכוש בכסף ציוד ונשק, אפשר לממן באמצעותו אימונים והכשרות. את הרוח המיוחדת שלנו, את אהבת העם לצבאו, אין להחזיר אלא על-ידי עשייה חינוכית מתמדת, על-ידי דוגמה אישית של אזרחי המדינה שאכפת להם.
 

יש סמל גם במקום הזה שאנו עומדים בו. ביריה היתה סמל לנחישות הישוב בשנות המאבק לעצמאות. האחזות הפלמ"ח בביריה התריסה כנגד התנכלות השלטון הבריטי להתישבותינו בגליל. אלפים עלו בלילה בחשאי לביריה בצווי להזדהות עם אנשי הפלמ"ח להשתתף עמם בהגנת היישוב. "ביריה על תלה עוד עומדת ביריה לעולם לא תיפול" כך שרה לי אמא ז"ל בהיותי ילד, את השיר שחובר על המקום הזה. 
 

עד היום אנו עומדים על נפשנו, וקו היסטורי ישר ורציף מחבר את ביריה 46 לביריה 2007. אנחנו עומדים ונעמוד. בזכות הקרבן ובזכות האמונה בצדקתנו.

                                                                    שבת שלום,