סבלה של העיר שדרות, הריגתה של תושבת העיר ופציעתם הקשה של אנשים צעירים, היא לצערנו פרשת השבוע שחלף.
 

שש שנים נמצאים תושבי היישובים באיזור המכונה "עוטף עזה" בחזית העימות עם הטרור הפלשתינאי. יש להזכיר כי הם אינם היחידים. בשנות החמישים והשישים היו ישובי מזרח הכנרת ועמק החולה קורבן להפגזות בלתי פוסקות של הסורים. בשנות מלחמת ההתשה (1970-1968) הופגזו ישובי עמק בית-שאן ללא הרף על-ידי מחבלי אש"פ ועל-ידי ארטילריה עיראקית שהוצבה ברמת הגלעד בעבר-הירדן המזרחי. מאז סוף שנות השבעים חיים ישובי וערי העימות בצפון תחת ירי הקטיושות מלבנון. כעת נתונים תושבי שדרות ויישובי "עוטף עזה" בעין הסערה, במצוקה קשה.

 

השבוע, בשל האבדות, נשמעו שוב הקריאות הפופוליסטיות, המתלהמות, הקוראות "למחוק את בית חנון" או לצאת ל"חומת מגן ב". לא היה קל לומר השבוע שוב, בעוד הדם על מדרכות שדרות טרם נקרש, את האמת כי מבצע  צבאי, מוצלח, נחוש או נרחב ככל שיהיה, לא יפתור את בעיית ירי הקסאמים באופן מוחלט וסופי. הפעולות הצבאיות, מן האוויר והיבשה, חיוניות כדי לפגוע במשגרי הרקטות, במייצריהן, ובמקומות בהן הן מוסתרות. פעילות זו צריכה להמשך, היא נחוצה לדחוק וללחוץ את ארגוני המחבלים ככל האפשר. ייתכנו גם פעולות בהיקף גדול. אך את השינוי המהותי בעזה ניתן להשיג רק על-ידי שינוי מאזן הכוחות הפוליטי בעזה. לשם כך נדרשת פעולה שאינה רק צבאית אלא גם כלכלית ומדינית. מזה שש שנים לא עשו ממשלות ישראל דבר כדי לשנות את המציאות בעזה, באמצעים שאינם צבאיים. ההנתקות היתה מעשה חיובי בכך שהיא הוציאה מעזה אוגדה שלמה של צה"ל שכל תפקידה היה להגן על 8000 מתנחלים, שעם כל הכבוד לאמונתם והקרבתם, לא השיגו בישיבתם בין 1.4 מיליון פלשתינאים שום יעד לאומי ראוי. אבל הותרנו מאחורינו בעיה בלתי פתורה, מסרנו למעשה את עזה לידי אוייב שלא הסתפק בנסיגתנו אלא הפך את האזור לבסיס טרור ותוקפנות. זה פריה המר של אשליית הצעדים החד-צדדיים.
 

הצעדים הכלכלים והפוליטיים עליהם אני מדבר אינם עניין לשבועות או לחודשים מעטים. אך מתי שהוא צריך להתחיל. ממשלת ישראל צריכה להתחיל כעת בעשייתם. הפעולות שמערכת הביטחון שוקדת על הכנתם עם הגורמים הבינלאומיים (תוכנית דייטון למשל) הם הצעדים הראשונים בכיוון הזה.
 

ובינתיים - מי ידאג לאזרחי עוטף עזה? זו חובת הממשלה. לצרכי המיגון קיבל משרד הביטחון רק כעשירית התקציב הנדרש. מבלי לחכות לתוספות תקציביות אנו נכנסים כעת לשלב ב של תוכנית המיגון לאחר ששלב א של מיגון מוסדות החינוך נמצא בשלבי סיום.
 

לא מקובל עלינו שהדאגה לרווחת התושבים תופרט ותמסר למיליונרים. בתפיסת עולמנו - הממשלה אחראית לרווחת האזרח.
 

בשבוע הבא נתחיל להוציא תלמידים משדרות ויישובי הסביבה ל"חופשת התרעננות". הם יצאו אמנם למתקני האגודה למען החייל ולא למלונות באילת, יעסיקו אותם בפעילויות שונות חיילות צה"ל ולא רקדניות בטן, אך כך צריכה לנהוג מדינה אחראית. 
 

                                                                             

                                                                    שבת שלום,