מחאת אנשי המילואים ודרישתם לוועדת חקירה ממלכתית היא פרשת השבוע שחלף. היא לא תדעך גם בשבועות הבאים.

מה צריך להיבדק?
קודם כל מוכנות צה"ל בסדיר ובמילואים למלחמה. גם מבחינת הציוד והחימוש, גם מבחינת ההכשרה והאימונים, גם מבחינת כשירות הפיקוד.
מוכנות העורף לספיגת אלפי רקטות וטילים ולשהות של שבועות במקלטים או במרכז הארץ גם היא חייבת להיבדק.
 

שתי שאלות מרכזיות מחייבות תשובה  באשר לניהול המלחמה.
האחת - האם כאשר הוחלט על תקיפה אווירית נרחבת בלבנון, בתגובה לפעולת חטיפת שני החיילים, היו ברורות למחליטים כל המשמעויות של החלטה זו, כולל מוכנות הצבא והעורף למלחמה?
השניה - מה היו הסיבות והשיקולים להפעלתם המהוססת והמאוחרת של כוחות היבשה?
 

שתי שאלות חייבות להשאל ביחס לעבר:
איך השפיעה היציאה ללא הסכם מלבנון על יכולת חיזבאללה להתעצם כל כך לאורך גבולנו הצפוני?
למה לא ננקטה פעולה למניעתה בעוד מועד של התעצמות זו?
 

את חלקן של השאלות יכולה לבדוק גם ועדה מקצועית אם יתנו לה מלוא הסמכויות, וכן חיסיון למעידים בפניה.
אך על השאלות הנוגעות למדיניות, להקצאת המשאבים, לניהול המלחמה, חייבות לענות ארבע הממשלות שכיהנו מאז 2000. לכך דרושה ועדת חקירה ממלכתית.
 

אני אישית, יודע את התשובות לחלק מן השאלות. לא לכולן. על השחיקה המשמעותית בעוצמת צה"ל ובמוכנותו התרעתי לאחרונה ב-14 בדצמבר 2005 במסיבת עיתונאים שערכתי בכנסת לסיכום שלוש וחצי שנות פעילות כיו"ר ועדת המשנה לתפיסת הביטחון. על האיום של איראן שחיזבאללה הוא אוגדת החוד שלה, על הסכנה לעורף הישראלי, על כל אלה התרעתי שנים (אני מצרף את מאמר המערכת של "ידיעות אחרונות" מיום שלישי האחרון). הייתי היחיד שהתריע על תוצאותיה הקשות של נסיגה ללא הסכם מלבנון.
 

כעת אין מנוס מבדיקתם של הדברים. מטרת הבדיקה איננה עריפת ראשים אלא הפקת הלקחים. הפקת הלקחים חיונית להתכוננות ישראל לעימות הבא, שאין אנו יודעים מתי ואיפה יתרחש, ושאנו חייבים לנצח בו.

                                                                                       שבת שלום,