אפרים סנה
לא הכרתי את מורן כהן. את תמונתו ראיתי רק לאחר מותו. אבל חייתי עמו מרחוק את השעתיים האחרונות של חייו הקצרים.
הייתי בחמ"ל חטיבת הצנחנים כאשר הגיעה הידיעה על פציעתו הקשה בבינת-ג'בל. כדור שיסע את עורק הירך שלו, והוא אבד דם רב. ידעתי כי אם לא יחולץ בהקדם - לא יחיה.
הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לעקוב מרחוק על הנעשה בשדה הקרב. מזל"ט שידר כמו בסרט טלביזיה אל מסך פלזמה המותקן בחמ"ל את כל המתרחש בבינת-ג'בל. ראינו את הכוח הרגלי נושא עימו על אלונקה את לוחם סיירת הצנחנים. "15 דקות של הליכה עד חבירה לטנק". כך העריכו בשטח. הטנק אמור היה להעביר את הפצוע אל נקודת הנחיתה של מסוק החילוץ. הדרך נמשכה שעה ארוכה, ולא חמש עשרה דקות. על מסך הפלזמה אתה רואה את טור הדמויות הקטנות הנעות במהירות בין החצרות של העיירה השיעית. אתה יכול רק לדמיין את הזיעה, הקושי והפחד. הטור נע ובראשו פס בהיר - האלונקה ועליה מורן. בדרך הכוח מותקף באש עזה על-ידי אנשי חיזבאללה. אחד הלוחמים נהרג. הכוח ממשיך.
הטנק ממתין, נע הלוך וחזור בלי הרף כדי שלא ישמש מטרה נייחת, טרף לטילי הנ"ט. טנק בודד בסמטאות בינת-ג'בל. יש לו ביצי פלדה למט"ק הזה. בסוף הוא עוצר בין שני בתים, מוסתר יחסית, עומד וממתין לכוח הרגלי. סוף סוף נוצרה חבירה. טנק המרכבה אוסף את הפצועים. נע במהירות אל המפגש עם המסוק.
על חלקת שדה נוחת מטוס ה"בלק-הוק". מהחמ"ל מאיצים בו לשהות על הקרקע רק את השניות הנחוצות להעמסת הפצועים, פגיעה במסוק פירושה עוד שישה הרוגים לפחות. משום מה ההמראה מתעכבת. שניים עולים אל המסוק. לא. בלי האלונקה. הכתם הבהיר, הארוך, לא נראה עוד. המשמעות ברורה, חדה ואכזרית: מורן כהן מת מפצעיו. פצצת מרגמה ראשונה פוגעת במנחת. המסוק ממריא. הטנק עוזב את המקום, בדרך חוטף טיל נ"ט, אבק מתאבק מקרבתו. שניות של חרדה, ואז הקלה - הטנק ממשיך בתנועה.
קצינה מהשלישות מבקשת את שם הפצוע שנהרג. מורן כהן, פלס"ר 35.
לא כדי לספוד למורן ההרוג סיפרתי את הסיפור העצוב הזה. סיפרתי אותו למען חבריו שנשאו אותו על כתפיהם מסכנים ומקריבים את נפשם כדי לתת לו את הסיכוי לחיות. למען צוות הטנק הבודד ומפקדו שהמתינו לו שעה ארוכה, חשופים לנ"ט. למען צוות המסוק הנוחת באור יום כשהפצמ"רים מאתרים אותו מיידית. כל אלה, חרף גבורתם לא הצליחו להציל את חייו של מורן כהן. רק הם יכולים להציל את כולנו.
הכותב היה מפקד יחידת החילוץ של חיל האוויר 669.