ההסלמה בלחימה מול משגרי הרקטות מרצועת עזה היא פרשת השבוע שחלף.
אין ספק שהריגתם של אזרחים פלשתינאים תמימים במהלך פעילות צה"ל היתה גורם מאיץ בהסלמה.
אבל אסור שעובדה מצערת זו, בין אם נגרמה על-ידי אש צה"ל (במקרה אחד) ובין אם לאו (בחוף הים, כך השתכנעתי מהנתונים שהוצגו בוועדת החוץ והביטחון), תשבש את הראייה הנכונה של התמונה הכוללת.
הירי המתמשך של רקטות וטילים על שדרות ועל ישובי הנגב המערבי מיועד ומכוון לפגוע באוכלוסיה אזרחית. למרבה המזל מספר הקורבנות בנפש ובגוף קטן, אך החיים בצל הפחד הפכו עבור רבבות ישראלים לבלתי נסבלים.
הרקטות האלה משוגרות לישראל משטח שישראל פינתה אותו לחלוטין, הרסה את כל ההתנחלויות בו, ואין לה בו עוד שום אחיזה.
הארגונים המבצעים את הירי שוללים כל הסכם עם ישראל ואין להם שום תביעה מדינית זולת הפסקת קיומה של מדינת ישראל. לארגונים אלה אין שום רחמים על בני עמם שלהם. בהתקפות חוזרות על מעבר ארז הם מונעים מאלפי תושבי עזה להתפרנס מעבודה בישראל ודנים אותם לאבטלה ולרעב. בניסיונות לפוצץ את מעבר "קרני" הם משבשים קשות את פעילותו וסוגרים למעשה את עורק החיים של רצועת-עזה, לייבוא מזון וחומרי גלם ולייצוא מוצרי חקלאות. את ירי הרקטות הם מבצעים מקרבת בתי אזרחים וחושפים אותם לאש הנגד של צה"ל ולפגיעת רקטות נפל שנוחתות בשטח הרצועה.
הדברים ידועים, אבל חשוב להזכיר שוב את עובדות היסוד האלה בימים שצער אמיתי וכנה על חיי חפים מפשע מערפל את ראיית הדברים כהוויתם. אין שום מדינה שהיתה משלימה עם מציאות שכזו. אין שום צבא שהיה מטיל על עצמו סייגי זהירות בפעולתו כנגד היורים כפי שעושה צה"ל. אך לפני שנים אחדות ראינו את חילות האוויר של נאט"ו מפציצים את סרביה, אנו רואים איך פועלים האמריקאים והבריטים באפגניסטן ובעיראק, איננו מדברים כלל על הרוסים בצ'צ'ניה. אני גאה מאד שיש לכל אלה הרבה מה ללמוד מאתנו במה שנוגע לזהירות בפגיעה באוכלוסיה אזרחית. אנחנו כיהודים צריכים לשמור יותר מכל אומה על צלם האדם ועל קדושת החיים. אבל מקום להלקאה עצמית מוגזמת - אין.
מה צריך לעשות? להמשיך ולפגוע נקודתית בכל מטרה שקשורה בטרור הרקטות: סדנאות הייצור, כלי הרכב המובילים, חוליות השיגור ומשלחיהן. להמנע מפגיעה קולקטיבית ומענישה קולקטיבית. הן משיגות את התוצאה ההפוכה.
יש לזכור: עקירת הטרור מהחברה הפלשתינאית לא יכולה להעשות במבצע, אחד או רבים, אלא בתהליך. התהליך הזה הוא משולב: צבאי, פוליטי, כלכלי, תרבותי. אי אפשר להצליח בתהליך הזה ללא שותף פלשתינאי. את השותף הזה יש לחזק ולא להחליש, לא בדיבור מזלזל ומתנשא ולא ב"חיבוק" בלתי חכם.
שבת שלום,
אפרים סנה
