השבעתה של הממשלה ה-31 של ישראל, היא פרשת השבוע שחלף.
 
שני דברים טובים יש בה בממשלה הזו: יש בה רוב לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים בארץ-ישראל, ויש בה רוב למדיניות של צדק-חברתי וערבות הדדית. זה שנים שאין בכנסת ובממשלה רוב שכזה לשני הנושאים המרכזיים של חיינו - השלום והחברה.
 
אבל זה גם מבחנה של הממשלה החדשה. ובשלושה דברים היא תבחן:
ראשית, ברצינות ובכנות המאמץ למצות את המשא ומתן עם הפלשתינאים. הנשיא אבו-מאזן נענה לקריאתו של ראש הממשלה אולמרט, ומוכן ומזומן למשא ומתן. הוא מייצג את הרוב של העם הפלשתינאי. 62% בחרו בו כנשיא, ורק 43% בחרו בחמאס בבחירות האחרונות. הממשלה החדשה בישראל תצטרך לעקוף, דיפלומטית וכלכלית, את ממשלת החמאס. אי אפשר לסלק את ממשלת החמאס ללא שותף פלשתינאי, ויש שותף כזה. צריך רק לדבר איתו ברצינות, וזה לא נעשה אף פעם מאז ינואר 2003.
 
שנית, הממשלה תבחן ביכולתה להציב מענה צבאי, הגנתי והתקפי, לאיום הגרעיני ולטרור, ששניהם מקורם במשטר המטורף בטהראן. יש לבנות מענה הבנוי על כוח ישראלי ועל מוח ישראלי, ולא על חסד לאומים.
 
המבחן השלישי יהיה באיזו מידה תבצע הממשלה את השינויים החברתיים המעוגנים בקווי היסוד ובהסכם הקואליציוני. האם יוספו בשנה הבאה 710 מיליון שקל לסל התרופות, האם תוגדלנה קצבאות הזקנה, האם יופסק הניצול בחברות כח-אדם, האם יועלה שכר המינימום ל-1000 דולאר במשך ארבע שנות כהונתה של הממשלה, וכן עוד נושאים רבים נוספים.
 
אם תעמוד הממשלה בשלושת המבחנים האלה, המדיני, הביטחוני והחברתי, כי אז תפתח לישראל תקופה חדשה של שקט, שגשוג כלכלי ויציבות חברתית. אם תכשל הממשלה ולו באחד מהמבחנים האלה, יתקצרו מאד ימיה והמדינה תקלע למשברים קשים ולבחירות מוקדמות.
                                                    
 
                                                                        שבת שלום,

 
                                                                                        אפרים סנה