לפני שעות מעטות שבתי ממעבר "גשר אלנבי" שם השתתפתי בפגישת עמיר פרץ ואבו-מאזן. פגישה זו שהיתה לי הזכות ליזום ולהכין, היא מבחינתי מאורע השבוע.
אסביר מדוע. עליית החמאס בבחירות לפרלמנט הפלשתינאי יצרה לישראל מציאות מסוכנת והכניסה את הממשלה למבוכה ולתגובות סותרות ומנוגדות.
בתוך המבוכה הזו יש להציע לישראל תכנית פעולה לאומית. תכנית זו תכליתה להביא לקיצור ימיה של ממשלת החמאס לאחר שתקום. התכנית שלנו מבוססת על פריצת שתי דרכים עוקפות חמאס - מדינית וכלכלית.
בתחום המדיני יש לפתוח לאחר הקמת הממשלה הבאה במו"מ עם הנשיא אבו-מאזן על מפת דרכים חדשה שתוביל לסיום הסכסוך. יש לנצל את העובדה כי סמכויות המו"מ המדיני נתונות בידי אש"פ שאבו-מאזן עומד בראשו ולא בידי הרשות הפלשתינאית. תוצאתו הרצויה של מו"מ כזה הוא יצירת אופק מדיני לפלשתינאים, שהחמאס אינו יכול בשום פנים להציג.
בתחום הכלכלי יש לכוון את התרומות הבינלאומיות לתושבי השטחים באמצעות המוסדות הכלכלים הכפופים לנשיא, ובשום אופן לא דרך ממשלת החמאס. כך ניתן שלא לפגוע בעם הפלשתינאי וגם לא לחזק את החמאס אלא את הגורמים המתונים. עלינו להציג לקהילה הבינלאומית דרישה ברורה לא לדבר עם ממשלת חמאס ולא לסייע לה.
יש לזכור כי אי אפשר להפיל את הממשלה החמאסית המסוכנת הזו אלא באמצעות גורם פלשתינאי אופוזיציוני, מתון, בעזרת הקהילה הבינלאומית.
זו היתה חשיבותה של פגישת יו"ר העבודה עם יו"ר אש"פ שהוא הנשיא הפלשתינאי. הראינו שיש עם מי לדבר, ויש על מה לדבר. התרשמתי ברורות מתוכן השיחה, כי אבו-מאזן מוכן להשתמש בכל סמכויותיו כדי לבלום את החמאס, שהוא האוייב שלו ושלנו. הפגישה הזו שהיתה באווירה פתוחה וידידותית, משדרת בימי דאגה מסר של תקווה.
שבת שלום,
אפרים סנה
