בשבוע בו נגזר דינו למאסר של עמרי שרון והורשעה נעמי בלומנטל עדיין נחשבת בעיני פרשת חייה הקצרצרים ומותה של התינוקת שננטשה באור-יהודה כפרשת השבוע.
זוהי בבואה טרגית ועצובה של החברה שלנו. לעולם לא נדע כנראה מי היתה האם היולדת והנוטשת, שהפקירה את בתה למוות. אבל ניתן לשער באיזו מצוקה קיצונית היתה אם עשתה את המעשה הקיצוני הזה. אין דבר מנוגד יותר לטבע האדם מאשר לוותר על ילד. כרופא ראיתי אילו מאמצים על-אנושיים עושים בני אדם כדי שיהיה להם ילד, על כן אני יודע לשער את חומרת הנסיבות שהניעו את האם האלמונית להניח בלילה קר את פרי בטנה בחדר המדרגות באור-יהודה.
האם פשוט לא היה לה כסף לגדל ולהאכיל ילד נוסף? האם לא היתה לה יכולת להפסיק הריון בלתי רצוי במועד? האם סבלה מאלימות, התעללות או ניצול? האם היתה בודדה עד כדי כך שלא היה אף אחד שיעזור לה למצוא לתינוקת האומללה פתרון שישאיר אותה בחיים?
לעולם לא נדע את התשובה. הגשם ישטוף את תלולית העפר הקטנה בבית הקברות שבה נעוץ השלט האומר "תינוקת - אלמונית". מה ישטוף את חרפתה של החברה הישראלית שפרשה כזו יכולה להתרחש בה? רק שינוי פוליטי-חברתי עמוק שיציב כאן סולם ערכים מוסרי אחר. זה המהפך שישראל מחכה לו.
שבת שלום,
אפרים סנה
