פינוי המאחז הבלתי-חוקי עמונה, שבוצע תוך עימות אלים מאד ורחב-מימדים הוא פרשת השבוע שחלף.
איני זוכר עימות בהיקף כזה בין משטרה למפגינים שהותיר אחריו כמאתיים פצועים. כולנו זוכרים כי פינוי גוש קטיף כולו, שלווה בהתנגדות אלימה, לא הסתיים בתוצאות שכאלה. אבל מה שהדהים אותנו בפינוי עמונה לא היה רק מספר הפצועים אלא עוצמת השנאה שנחשפה בו. יהיה זה פשטני ושטחי לייחס את עוצמת העימות והיקפו לפעולתם של ח"כים מהימין ערב בחירות.
נוצר בפאתי ציבור המתנחלים מחנה שאינו רואה במדינת ישראל את מדינתו, ורואה בצה"ל ובמשטרה אוייב שיש לגיטימיות וצידוק לפגוע בו בכוח. עקירת עצי זית של פלשתינאים וחבלה ברכבי צה"ל היא בעיניהם אותה מצווה.
המחנה הזה של מורדים במדינה ובחוקיה נוצר במידה רבה כתוצאה של תיסכול והתפכחות. הפינוק הממושך, רב השנים, של ממשלות ישראל את ציבור המתנחלים כולו, העלמת העין תוך קריצה ידידותית של גורמים ממלכתיים וזרועות מערכת הביטחון בכלל זה, מהפרתם את החוק בשטחים - כל אלה יצרו אצלם תחושה של "בנים יקירים" שהכל מותר להם ושהממשלה מאחוריהם. פינוי גוש קטיף וצפון השומרון, יצר לפתע תחושת נבגדות ונטישה. מי שזרע את האשליה כי ניתן להתנחל בשטחים ולהתעמר בתושביהם באין מעצור, קוצר כעת את פרי הבאושים של שנאת המדינה.
ממשלתה הבאה של ישראל תצטרך לפנות את המאחזים הבלתי חוקיים. היא תצטרך למצות בנחישות את כל האמצעים החוקיים והמנהליים העומדים לרשותה כדי לבצע זאת מול התנגדות אלימה. אבל בכך אין די. יש צורך לבודד את המחנה המסוכן והפרוע הזה מהציבור הדתי-ציוני, שהוא ברובו המכריע ציבור דמוקרטי ושומר חוק. לציבור זה יש להושיט יד. האצת הטיפול באותם מפוני גוש קטיף שבעיותיהם האנושיות של דיור ותעסוקה טרם נפתרו, היא חלק מהושטת יד זו. היא המעשה הדחוף שממשלה אחראית והגונה, שאינה רוצה לדחוף לזרועות הקיצוניים אנשים מתונים, חייבת לעשות.
שבת שלום,
אפרים סנה
