אולם היו לניצחון זה שתי סיבות נוספות: הנסיגה החד-צדדית מעזה, אשר פורשה על-ידי הפלשתינים כניצחונו של החמאס ולא כהישגם של אבו-מאזן והפתח, וכן, העובדה שממשלת ישראל לא עשתה כמעט דבר לחזק את ממשלתו של אבו-מאזן, המזוהה עם הפתח. פעולות אחדות אף החלישו אותה במתכוון.
  
מה הן עובדות היסוד, אותן עלינו לזכור בבואנו לקבוע דרך פעולה לישראל:
  
• הבחירות היו דמוקרטיות, והתבצעו ללא אלימות, ובחסות בינלאומית נכבדת. לכן, אין ערעור על לגיטימיות התוצאות; החמאס הוא תנועה פוליטיתדתית איסלאמית, שתורתה שוללת את קיום ישראל ורואה בטרור דרך פעולה עיקרית 
להשגת מטרותיה.
  
• חרף ניצחון החמאס, על-פי כל הסקרים, רוב הפלשתינים בשטחים אינם רוצים בחידוש האינתיפאדה. לא ניתן למשול ולנהל את הרשות ללא מגע רצוף עם ישראל. נושאי המסחר, המים, האנרגיה והסביבה מכריחים כל ממשלה פלשתינית לקיים קשר יומיומי עמה.

בטווח הארוך, אין כל אפשרות לקיים חברה פלשתינית מודרנית וכלכלה צומחת ללא שיתוף כלכלי עם ישראל. התוצר הגולמי הישראלי לנפש עולה פי 20 על זה הפלשתיני. רק התחברות הדוקה למשק הישראלי תמשוך כלפי מעלה את המשק הפלשתיני. עובדות אלו יוצרות סתירה בין דרכו ואופיו של החמאס לבין יכולתו לנהל את הרשות.
    
 מה על ישראל לעשות כעת?
   
יעדי ישראל כעת הם להכריח את החמאס, כגוף הפוליטי העיקרי ברשות, לשנות את תורתו ואת אופיו הטרוריסטי, או להוכיח לעם הפלשתיני כי החמאס, למרות הרוב שזכה בו, אינו מסוגל למשול ולהנהיג אותו. איננו יכולים להשלים בשום פנים ואופן עם מדינת טרור איסלאמי לצידנו.

מה על ישראל לעשות כעת? לא לנהל כל משא ומתן מדיני עם ממשלה, שהחמאס חבר בה, כל עוד הוא דבק בתורתו ובנשקו; לא להושיט שום סיוע לממשלה כזו, למעט בנושאים הומינטריים, הנוגעים לאוכלוסייה בשטחים; להצהיר כי אנו מוכנים לחדש את המו"מ על הסדר קבע עם כל ממשלה פלשתינית, המחויבת לעקרונות אוסלו ולמפת הדרכים.