אין אדם יהודי שיום-הכיפורים, אינו מהווה עבורו יום של חשבון-נפש, גם אם אינו שומר מצוות או אפילו שומר מסורת.

 

לבני הדור שחווה את מלחמת יום הכיפורים, לפני 32 שנה, כחוויה מעצבת, יש ליום זה משמעות מיוחדת. חשבון הנפש מתערבב בזיכרונות, בלקחים שהפיק כל אחד ואחד מהמלחמה ההיא.
אחד מהלקחים של מלחמת יום הכיפורים הוא שאסור לאומה לשקוע בזחיחות דעת, בשאננות, בביטחון עצמי מופרז, בהתעלמות ממגבלות הכוח.

 

האווירה היום בארץ, לאחר ההנתקות, מזכירה במובן מסויים את האווירה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. ההנתקות בוצעה בהצלחה; כמעט ואין פיגועים; אין לחץ מדיני על ישראל; אפשר גם לומר שישראל ניצחה במלחמת האינתיפדה השניה:
יש כאן אשליה חמורה שטיפח אותה שרון ומסייעים לו בכך גם כמה מראשי מפלגת העבודה.

הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים לא נפתר, אף לא התקרב לפתרונו. אם לא יימצא לו פתרון, או לפחות יהיה לוח זמנים סביר לפתרונו - הוא ישוב ויפרוץ בעוצמה, תוך שפיכות דמים חמורה. הקהילה הבינלאומית, גם אם היא טרודה היום בדברים אחרים, תתייצב לימין הצד הנתפש כחלש ומחוסר זכויות. מי שמזלזל באבו-מאזן כפרטנר למו"מ ימצא מולו יום אחד את החמאס שאיתו לא ניתן להגיע לשום הסכם אמיתי. אף לא להפסקת אש יציבה.

 

הבחירות ברשות הפלשתינאית בינואר 2006 הם תאריך מפתח להמשך בהתפתחויות. אם במעשיה ובמחדליה תביא ישראל לעליית החמאס יתקרב מועד פריצתו של העימות האלים החדש.

 

ללמוד את לקח יום הכיפורים פירושו לנסות ולמנוע את העימות הזה. יש לפתור מהר את סוגיית המעברים לעזה, כדי שלא תהיה כלא וגם לא תהיה מחסן תחמושת וטילים. יש לאפשר כעת את פיתוחה הכלכלי של עזה. יש לחדש את ההדברות המדינית עם ממשלתו של אבו-מאזן וליצור אופק ממשי לסיום הסכסוך.

 

ממשלה שלא תעשה כן - חוזרת על טעויות ממשלת גולדה-דיין, והעם הוא זה שמשלם את המחיר. 

 

                                                        גמר חתימה טובה,
 

                                                                                         אפרים סנה