יציאתו של החייל הישראלי האחרון מעזה, סיומה המוחלט של שליטתנו בה, היא מאורע היסטורי, היא לבטח פרשת השבוע שחלף.

 

אחר כך באו המראות של הביזה וההרס ופריצת ציר פילדלפי. כולם היו צפויים מראש. לאחר 38 שנה של חיים תחת כיבושנו, בתנאי עוני קשים, איש לא היה צריך לצפות שתושבי עזה יתנהגו כפרופסורים באוקספורד או כבנקאים בציריך. גם הרס בתי הכנסת היה צפוי מראש. שוחחתי עם מנהיג פלשתינאי בכיר, טרם החלטת הממשלה שלא להרוס אותם, והוא אמר לי מפורשות: "אתם מטילים עלינו מבחן שאין לנו שום סיכוי לעמוד בו" כשסיפרתי זאת למנהיג ש"ס אלי ישי הוא ענה לי: "עדיף שגויים יחללו מאשר שיהודים יהרסו". גם את אי רצונם של החיילים המצרים לעצור באש את תושבי רפיח הפורצים את ציר פילדלפי כדי לפגוש את אחיהם בצד המצרי אפשר להבין. להבין אין פירושו להסכים.

 

אבל כל זה כבר היה. אחרון העזתים סיים את ריקודו על חורבות ההתנחלות. מה כעת? על כל צד מוטלת אחריות לעשיה שתמנע את הפיכת עזה למחנה טרור, לגל אשפה, או לכלא.
 

* מצרים צריכה מעתה לחסום את ציר פילדלפיה להברחות נשק ומעבר מחבלים, ומייד.

 

* על הרשות הפלשתינאית למנוע טרור מתוך רצועת עזה, או בתוכה, ולנהל את החיים בה ביעילות.
 

* ישראל צריכה לפתור מייד את בעיית המעברים, ולאפשר יציאה וכניסה של תושבי עזה תוך בידוק ביטחוני של סחורות נכנסות ואנשים נכנסים, אפשר באמצעות גורם אירופי. אסור שעזה תהיה כלא ליושביה. 

 

* מדינות המערב העשירות שהתחייבו לסייע לכלכלה הפלשתינאית ככלל, ולהשקיע ברצועת עזה בפרט, צריכות לממש מייד את מחויבותן. ללא יצירת תעסוקה ושיפור תנאי המחייה של תושבי עזה, לא תושג רגיעה ויציבות.
 

אם כל ארבעת הצדדים יעשו את חובתם ובהקדם - יצליח המהלך כולו.

 

ועוד הערה על נאום שרון באו"ם. שרון עמד במבחן ביצוע ההנתקות. אמר ועשה. באו"ם - דיבר יפה, כעת הוא שוב במבחן המעשה: פירוק המאחזים הבלתי חוקיים והתקדמות במגע עם הרשות הפלשתינאית על-פי "מפת הדרכים".

                                                                       

                                                                        שבת שלום,

 

                                                                                         אפרים סנה