הודעתה של צפון קוריאה כי היא מפסיקה לחלוטין את בניית הנשק הגרעיני שלה עוררה תקוות אצל רבים כי הדבר יאיץ החלטה דומה באיראן. לצערי הסיכויים לכך קלושים.
 

שני דברים מבדילים בין המקרה הצפון קוריאני למקרה האיראני:

 

הראשון - מול צפון קוריאה עמדה קואליציה מאוחדת של מדינות חשובות: ארה"ב, סין, יפן, דרום קוריאה. קואליציה זו היתה מוכנה לתת תמריצים כלכליים ומדיניים חשובים לצפון קוריאה אך התנתה אותם בהפסקה אמיתית של ייצור הנשק הגרעיני. הקואליציה גם היתה מוכנה לנקוט בסנקציות אם לא תעשה כן צפון קוריאה.
מול איראן לא עומדת חזית אחידה ומגובשת. יש הבדלי גישה בין ארה"ב המתנגדת נחרצות לנשק גרעיני בידי איראן, לבין מדינות האיחוד האירופי, שנואשו אמנם מהחיזור הדיפלומטי אחרי איראן, אך אינן שלמות עם מעבר לסנקציות מעשיות נגדה. סין ורוסיה אינן מוכנות לשום צעד ממשי כנגד איראן.

 

ההבדל השני הוא מהותי עוד יותר. עבור צפון קוריאה הנשק הגרעיני שימש כקלף מיקוח בלבד, לצורך השגת ערובות מדיניות לקיומה העצמאי ולצורך השגת הטבות כלכליות להן היא זקוקה עד מאד. עבור איראן הנשק הגרעיני הוא מרכיב חיוני להשגת יעדיו האסטרטגים של הממשל. איראן חותרת להפוך למעצמה איסלמית בעלת הגמוניה באזור המזרח התיכון רבתי, ובעלת יכולת פעולה לסייע למוסלמים בעולם כולו. לכן היא מפתחת ורוכשת טילים בעלי טווח של אלפי ק"מ המסוגלים לשאת נשק גרעיני. הנשיא החדש מחמוד אחמדינג'אד מכריז על כך בריש גלי.
אם יוותר המשטר בטהרן על הנשק הגרעיני ועל הטילים ארוכי הטווח כאילו ויתר על יעדיו ועל מהות וטעם קיומו. לכל היותר תמשיך איראן בתרגילים של השגת רווח זמן, ובחשאי תתקדם להשגת הפצצה הגרעינית.
 

המשטר בטהרן פועל נגד ישראל בשני מאמצים. הוא מכוון, מממן, ומעודד את ארגוני הטרור לבצע פיגועים כנגד ישראל. הוא פרש 13 אלף רקטות וטילים בדרום לבנון המכסים את כל צפון ישראל עד צפונה לחדרה. כאשר יהיה למשטר זה גם נשק גרעיני המורכב על טילי שיהאב-3, המכוונים כבר לשטח ישראל, ישתנה מצבה של ישראל מן היסוד. לא רק שאזרחיה יחיו בפחד מתמיד של פגיעה גרעינית, כל מו"מ בין ישראל לפרטנר ערבי יעשה בצילה של סחטנות גרעינית. הגרוע מכל הוא שישראל היא כל כך פגיעה לנשק גרעיני, שאם חלילה תפגענה שתי פצצות גרעין בין חיפה לאשדוד, תהפוך ישראל למדינת עולם שלישי חרוכה. החלום הציוני יאבד ולא יקום עוד.

 

מה אפשר לעשות? מה צריך לעשות?

 

עלינו להמשיך ולהסביר לקהילה הבינלאומית, כי סחיטה גרעינית של האייתולות לא תופנה רק כלפי ישראל אלא גם כלפי מדינות אירופה, רוסיה והמזרח התיכון. גם אם רוצים להמנע מסנקציות כלכליות אפשר להטיל על איראן חרם ובידוד דיפלומטי מוחלט, שהוא אפקטיבי לא פחות.

יש לעודד את העם האיראני לקחת את גורלו בידיו. הנשים, הנוער, הסטודנטים, הם אלה הרוצים משטר דמוקרטי חילוני ומודרני והם רובו של העם האיראני. מדינות המערב ידעו לשדר מסר כזה לעם האוקראיני. העם האיראני ראוי לכך לא פחות. הפסקת החיזור המשפיל אחרי שלטון האייתולות משדר לעם האיראני מסר שלילי - שאין מדינות אירופה וארה"ב מעוניינות להפיל את המשטר אלא להתפשר עמו. יש להוציא את ארגוני האופוזיציה האיראנית מרשימת ארגוני הטרור בארה"ב ובאיחוד האירופי. אין לכך הצדקה עובדתית ומשפטית, לבטח אין לכך הצדקה פוליטית.

 

ישראל אינה יכולה, בשום פנים ואופן, להסכים לאיראן גרעינית, כל עוד שולט בה משטר איסלמיסטי-קיצוני, ששנאת ישראל היא בבסיסו האידיאולוגי. העם היהודי אינו יכול להתעלם מהצירוף של שנאת ישראל ויכולת צבאית אדירה.
 

אינני ממליץ על אופציה צבאית. אין זה אלא המפלט האחרון, שצריך לעשות כל מאמץ שלא נצטרך להגיע אליו. אבל ישראל אינה יכולה לסמוך על אחרים במה שנוגע לקיומה. זה מחייב אותנו לחזק את יכולת ההרתעה ואת היכולות ארוכות הטווח שלנו. הקמנו את המדינה היהודית כדי שיהיה מגן לעם היהודי, בעניין זה אין לנו יכולת לוויתורים ולפשרות.