אסון הטבע הנורא בדרום ארצות-הברית, הסופה "קתרינה", גם אם מרוחק מאתנו גיאוגרפית, הוא פרשת השבוע שחלף.

 

יש למחזות הקשים שראינו בטלביזיה גם היקש ישראלי. ארצות הברית היא מופת לעולם כולו בערכיה הדמוקרטיים, אך לא בערכיה החברתיים. האסון חשף את הפן המכוער של ההוויה האמריקאית. בארץ שאין בה סולידאריות חברתית, העניים טובעים במים העכורים והעשירים ממלטים את נפשם. במדינה שלעשרות מיליונים מתושביה אין ביטוח רפואי כי ידם אינה משגת לקנותו, בהתרחש אסון יכולים מיליוני עניים להנטש לגורלם. כשהמדינה, על-פי תפיסת עולמו של השלטון, אינה אחראית לרווחת כל אזרחיה, והפערים החברתיים הם עצומים, מוצאים את עצמם החלשים שבחברה בעת צרה חסרי ישע.
 

אנו בני ברית של אמריקה ומוקירים את התייצבותה לימין ישראל. אך איננו רוצים לאמץ את האכזריות של שיטתה הכלכלית-חברתית. נתניהו, למשל, רוצה לחקות את השיטה הזו ובהגזמה.  הלא כל פעולותיו כשר אוצר, עד לאחרונה, ובשעתו כראש ממשלה, כוונו להרס מדינת הרווחה הישראלית, ולהתנערות הממשלה מהשירותים החברתיים: חינוך, בריאות, סיעוד וכו'. פינוק העשירון העליון על-חשבון שאר העם זו תמצית השקפת עולמו. לאחר שראינו את ניו-אורלינס המוצפת ואת תושביה האומללים, אנו מעדיפים מדינה שתתנהל על-פי ערכי הצדק, הרחמנות והאנושיות של היהדות.

                                                                       

                                                                        שבת שלום,

 

                                                                                         אפרים סנה