השבוע החל בכנסת הדיון ברפורמת המס שמציע שר האוצר נתניהו. לכאורה, מי לא אוהב כשמורידים מיסים? אולם כאשר בודקים את הרפורמה הזו נחשף אופיה החברתי האמיתי: ביבי (שוב) טוב לעשירים.
מי שנהנה הכי הרבה מהפחתת המס, אלה הם (איך לא?) בעלי ההכנסות הגבוהות והגבוהות מאד. יש אמנם מס גבוה יותר על רווחים בבורסה, לכאורה מס חברתי, אלא שהחברות יפוצו על המס הזה בכך שמס החברות יופחת מאד. המשקיעים הפרטיים הקטנים, האזרחים הקטנים, הם אלה שלא יקבלו על כך שום פיצוי בדרך אחרת. את המס על נאמנויות בחו"ל, מקלט מס של האלפיון העליון, הוריד נתניהו ברגע האחרון.
והחמור מכל הוא שכאשר מפחיתים מיסים מפחיתים לא רק את הכנסות הממשלה אלא גם את הוצאות הממשלה. במה יקצצו? בחינוך, בבריאות, ברווחה, בפרוייקטים חיוניים בתעשיות הביטחוניות. הרפורמה הזו היא חלק מתכניתו הכוללת של שר האוצר. היא אומרת בין השאר שהגידול השנתי בתקציב לא יעלה על אחוז אחד. היות שהאוכלוסיה גדלה כל שנה בשני אחוזים לפחות, משמע שהשירותים לאזרח ילכו ויצטמצמו משנה לשנה. המשמעות היא שגם אם תהיה צמיחה, פירותיה לא ילכו לשיפור החינוך ולשיפור שירותי הבריאות והסיעוד, אלא יחולקו כהטבות מס לעשירים. לחבריי בסיעת העבודה בכנסת אציע שלא לתמוך ברפורמה הזו של נתניהו. נכנסנו לממשלה כדי לתמוך בתכנית ההנתקות ולוודא את ביצועה, לא כדי להגשים את השקפת עולמו החברתית של ביבי.
היכולת שלנו לעמוד על ערכינו ותפיסת עולמנו היא תהיה, כך אני מקווה, פרשת השבוע הבא.
שבת שלום,
אפרים סנה
