את "פרשת השבוע" הזו אני מנצל כדי להודות לרבים אשר ברכו אותי עם בחירתי, פה אחד, ליושב ראש סיעת העבודה בכנסת.

 

קיבלתי על עצמי תפקיד זה כאשר לפנינו שלושה מבחנים פוליטיים במחצית השניה של 2005. הראשון הוא מבחן ההנתקות. האם תצליח הממשלה הנבחרת של ישראל להוציא אל הפועל את תכנית ההנתקות אשר אושרה בכנסת. אם לא תעמוד הממשלה מול גל האלימות של הימין הקיצוני תהיה זו ראשית הסוף של הדמוקרטיה הישראלית.

 

המבחן השני הוא העברת התקציב לשנת 2006. זה מבחן לעצמנו האם נאזור כוח לחסום תקציב שיירע עם החלשים, יפנק את העשירים ויהרוס עוד קומה במדינת הרווחה הישראלית. את תקציב 2005 שיפרנו מעט, אך ביסודו זה היה תקציב ברוח נתניהו ולא ברוח תנועת העבודה. הסכמנו לו כדי להעביר את ההנתקות שסברנו כי היא צעד ראשון, תקדימי, לסיום המלחמה. לאחר ההנתקות לא תהיה עוד שום הצדקה לאישור תקציב מעין זה.
 

המבחן השלישי יהיה בכיוון שאליו תלך ישראל לאחר ההנתקות. שרון ירצה להקפיא את המצב, ללא תזוזה נוספת. זה מרשם בדוק לחידוש המלחמה. אנחנו רוצים בהמשך ההתקדמות, בסיום המלחמה, ביצירת מציאות חדשה.

 

בשלושת מבחנים אלה לסיעת העבודה בכנסת יהיה חלק מכריע. 
 

ועוד דבר אחד. לא תמיד הופיעו חברי הסיעה באופן שכיבד את אלה ששלחו אותנו, שבחרו בנו. אעשה הכל כדי שקודם כל ננהג כבוד וחברות אחד בשני, ואז ייכבד הציבור אותנו.
                                                                  

 

                                                                        שלכם,

                                                                                         אפרים סנה