השבוע נפתח מושב הקיץ של הכנסת, שיימשך עד סוף יולי, סמוך לביצוע ההנתקות. את "פרשת השבוע" אקדיש לדיווח על תכנית הפעולה שלי בכנסת לתקופה זו.
את מירב המאמץ אקדיש לחקיקה חברתית. בעיקר כדי לנסות ולתקן את ההרס שגרם ביבי נתניהו למערכת הבריאות הציבורית.
חוק אחד (שכבר עבר בקריאה טרומית) יבטיח את הגדלת תקציב הבריאות מדי שנה ב-2-4 אחוזים. זאת כדי להתאים את ההוצאה לבריאות לגידול האוכלוסיה, וכדי לאפשר להוסיף לסל הבריאות תרופות וטיפולים חדישים. אני רוצה שחולי סרטן ומחלות קשות אחרות לא ישמעו עוד את התשובה האכזרית "מצטערים, זה לא בסל התרופות" כאשר יבואו לבקש בקופת-חולים תרופה חדישה שעשויה להאריך את חייהם או להקל על סבלם. בפועל מדובר בתוספת שנתית של כ-440 מיליון שקל לתרופות חדשות.
תיקון נוסף לחוק הבריאות הוא הכללת האשפוז הסיעודי בסל הבריאות. יש להפסיק את החרפה שהיא מנת חלקם של קשישים שזקוקים לאשפוז במוסד סיעודי ובשל חוסר כסף, או חוסר תקציב, נרקבים בבית מול עיניהם של הילדים והנכדים. זה לא אנושי ולא יהודי. כדי לממן שירות זה אני מציע להעלות בחצי אחוז את מס הבריאות. זהו תשלום פרוגרסיבי, יחסי להכנסה, לבטח יותר צודק מהמצב שבו מי שאין לו כסף לביטוח סיעודי פרטי ממתין בביתו עד שימות בייסורים.
חוק נוסף יחייב הקמת בית חולים ממשלתי בקריות. זה צורך שנקבע עוד בהיותי שר הבריאות, ו"נקבר" על-ידי שרים שבאו אחרי. אוכלוסיית הקריות (400 אלף נפש בסוף העשור הבא) זכאית לבית חולים משלה.
חוק חברתי חשוב אחר שיונח בקרוב על שולחן הכנסת הוא החוק המעגן את זכויות החקלאים בקיבוץ ובמושב על אדמתם. הבעלות על הקרקע היא הביטחון הסוציאלי האמיתי היחידי שנותר לאנשים אלה שעבדו קשה כל חייהם, ועיבדו את אדמתם. לקחתי את החלטה 979 של מנהל מקרקעי ישראל שהסדירה את זכויות החקלאים ובוטלה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, והגשתי אותה כהצעת חוק פרטית. אני מצפה לתמיכה ציבורית רחבה בחקיקה זאת.
חוק אחר שאני שותף בהכנתו עם דני ואהוד יתום ועם אילן לייבוביץ', הוא זה המשווה את התיגמול לאלמנות חיילי המילואים לזה של אלמנות הטייסים. אין להבדיל בין דם לדם, בין סבל לסבל, וצריך להשוות את מה שהמדינה נותנת לאלה ולאלה.
עבודת החקיקה היא אפורה ומייגעת, ולא סקרתי אלא את החוקים העיקריים. אולם זו הדרך הפרלמנטרית הנכונה לעשות את החברה שלנו צודקת יותר, אנושית יותר, יהודית יותר.
שבת שלום,
אפרים סנה
