את "פרשת השבוע" הזו אני שולח לך מוושינגטון. הוזמנתי להרצות כאן על האיום הגרעיני האיראני, איום מפניו התרעתי ראשון עוד בינואר 1993. לא במקרה התבקשתי לדבר על נושא זה החודש בועידת "הועד היהודי האמריקאי", במכון הוושינגטוני למדיניות מזרח-תיכונית ובועידת איפא"ק. ההתעניינות רבה כי ארה"ב מתלבטת באמת איך לקדם את הסכנה של איראן גרעינית. האפשרויות שלפניה נעות בין מהלומה צבאית לבין מדיניות פייסנית כלפי משטר האייטולות של איראן.
 

הדבר החשוב ביותר שעלי לומר לשומעיי בבירת ארצות-הברית הוא כי ישראל אינה יכולה בשום פנים ואופן, להשלים עם נשק גרעיני בידי משטר עויין כזה, ששולל את קיום המדינה היהודית. אם נתעלם או נשלים עם הצירוף של יכולת צבאית אדירה והרסנית עם אידיאולוגיה של שנאת יהודים, סימן הוא שלא למדנו מניסיון ההיסטוריה שלנו. השבוע חל יום השואה.

במונחים מעשיים, אזרחי ישראל אינם יכולים לחיות חיים נורמלים כאשר חכמי-דת שיעים מסוגלים בלחיצת כפתור לשרוף בלהבה גרעינית את הבית היחיד שיש לנו. שתי פצצות גרעין קטנות יכולות לסיים את החלום הציוני ולחסל את רוב מה שבנינו כאן במשך מאה שנה. לא נוכל לנהל שום משא ומתן חופשי עם הפלשתינאים או עם הסורים, כשמעלינו מרחפת חרב הסחיטה הגרעינית. בכל מצב של מתיחות או משבר אנשים רבים פשוט יברחו מפה או יגידו ליקיריהם הנמצאים בחוץ - אל תחזרו.
 

אז מה לעשות?
קודם כל לא להתפתות לפיוס דיפלומטי של האיראנים כפי שרוצות מדינות אירופה. איראן רימתה במשך 18 שנה ביחס לתוכניתה הגרעינית והיא עושה זאת גם בימים אלה. איראן מרוויחה זמן, ותוך משא ומתן עם בריטניה, צרפת וגרמניה, ממשיכה בהפקת החומר הדרוש ליצירת פצצה - אורניום מועשר.
פעולה צבאית להשמדת מתקני הגרעין האיראנים היא מוצא אחרון בהחלט ולא אופציה מועדפת. יש בארה"ב ובאירופה כאלה המקווים שנעשה זאת במקומם. העולם ינשום לרווחה וגם יגנה את ישראל התוקפנית. כאמור - זה מוצא אחרון.
 

שתי דרכי פעולה טרם נוסו ברצינות. האחת - סנקציות אמיתיות על איראן, בהוראת מועצת הביטחון. סנקציות כאלה יקשו על האייטולות לנהל את ארצם ויאיצו את סופו של המשטר. השניה - עידוד העם האיראני לקחת את גורלו בידיו. הרוב הדומם באיראן מאוכזב מהמהפיכה האיסלמית ורוצה בחברה דמוקרטית, מודרנית ופתוחה. הוא טרם שמע מהעולם הדמוקרטי את המסר ששמעו עמי גרוזיה ואוקראינה - "אם תסירו את המשטר הקיים - נעזור לכם".
 

אלו הן לדעתי שתי דרכי הפעולה הנבחרות, וארצות הברית צריכה להוביל אותן. את זה אומר בוושינגטון.
 

 

                                                                  שבת שלום,