את  שעמעם שרון בראיונות ראש-השנה חשף בבהירות דב וייסגלס בראיון ל"הארץ". תכליתה של תכנית ההנתקות היא להנציח את שליטת ישראל ברוב הגדה-המערבית, ולהדוף כל לחץ פנימי או חיצוני לפתרון מדיני אחר. שרון חותר בעקביות למימוש חזונו: שליטה ישראלית במדרונות המזרחיים והמערביים של הגדה ושמירת פרוזדורי תנועה לארכה ולרחבה. לפלשתינאים יוותרו 7 מובלעות המחוברות בכבישים שיהיו לשימושם בנפרד. תכנית ההנתקות מכשירה את חזון שרון במחיר מציאה מבחינתו: הוא מוותר על עזה שבה 37% מהפלשתינאים, אך שטחה רק אחוז ורבע מארץ ישראל. למסייר בגדה-המערבית אין ספק מהו חלקה הנסתר של תכנית ההנתקות. הבנייה בהתנחלויות בעיצומה, כולל באלו הבלתי-חוקיות. כ-4,000 יחידות דיור נמצאות כעת בבניה, כאשר תאוכלסנה יגדל מספר המתנחלים בגדה ב10% בקירוב.

 

רוב הציבור הישראלי תומך בתכנית שרון. הוא מאמין בתמימות כי הגשמתה תביא לסיום המלחמה ולשיפור כלכלי משמעותי. גם הקהילה הבינלאומית תומכת בתכניתו של האיש שהיא כל כך אוהבת לשנוא. נמאס לה מהסכסוך הזה והיא לא  משקיעה עוד תשומות של ממש בנסיונות לפתרונו. 

גם לאחר הודאתו המרשיעה של וייסגלס ב"הארץ", ימשיך מחנה השלום לתמוך בתכנית שרון. חלקו אף יעשה זאת בהתפעלות ותוך התבטלות עצמית. יותר מכל, מבטאת תמיכה בלתי-ביקורתית זו, חולשה וחוסר בטחון. רבים מראשיו של מחנה זה אינם מאמינים עוד ביכולתם להוביל מהלך מדיני נועז, הכולל עימות עם הימין הקיצוני, ולשכנע את רוב הציבור בצדקתם. מי שתומך במהלך חד-צדדי ומעדיף אותו על נסיון רציני להדברות, מקבל את הנחת היסוד של שרון ש"אין פרטנר". הנחה ששרון עשה כל מאמץ לממש אותה במציאות. מי שעשוי היה להיות פרטנר לא קיבל ממנו דבר, זולת מחמאות ש"שרפו" אותו. אכן, לתכנית שבע המובלעות בגדה אין פרטנר פלשתינאי וגם לא יהיה. רבים וטובים מקווים ברצינות כי היציאה מעזה ופינוי ההתנחלויות יניעו דינמיקה שאין לעצור אותה. דינמיקה כזו תהפוך את המשך התהליך לגדה המערבית לבלתי נמנע. אפשרות זו היא המניעה את הימין הקיצוני להתנגדות האלימה, שלשיאה טרם הגענו. תרחיש כזה יתגשם רק אם תמסר עזה לשלטון פלשתינאי אחראי, תוך תיאום הדוק עם ישראל ובתמיכה פעילה ונדיבה של הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב העשירות. עזה ללא טרור מתוכה ובתוכה, המשתקמת כלכלית, המנוהלת ע"י ממשלה פלשתינאית, עשויה להיות מודל חיובי לבאות.

 

אינני בטוח אם זה המודל אותו רואה שרון לנגד עיניו. התפתחות הפוכה, שלילית, נראית בזה הרגע סבירה יותר. עזה הנתונה בכאוס, ניזונה מארגוני סעד בינלאומיים, וכנופיות חמושות שולטות בה, זה המודל שירתיע כל ישראלי מעצם המחשבה על המשך התהליך לגדה המערבית. המשך המלחמה לאחר היציאה מעזה, אם תתבצע, יגרום בציבור הישראלי להתפכחות כואבת,  ולאבדן כל נכונות להסדר. באוירה ציבורית זו, יהפוך חיבוק המוות שלנו עם שנים וחצי מליון פלשתינאים בשבע מובלעות בגדה, לחיבוק נצח.

אם תערכנה הבחירות לכנסת בטרם ביצוע ההנתקות, הן תעמודנה בהכרח סביב התמיכה או ההתנגדות לתכנית שרון. באין לפניו תכנית אחרת יתן הציבור את תמיכתו בשרון ובתכניתו, ובכך יכשיר בעקיפין את המשך ההתנחלות המופקרת בגדה המערבית. כאשר יתגלה כי הסכסוך לא נפתר, המלחמה עם הפלשתינאים נמשכת, חיילי צה"ל עסוקים בהגנת המתנחלים והבידוד המדיני גובר, ישאר עם ישראל  לארבע שנים נוספות עם ממשלה שאינה רוצה בעצם בשום דבר אחר.

 

בגילוי לב, אמר וייסגלס ל"הארץ": "התכנית (ההנתקות) מספקת את כמות הפורמלין הנדרשת כדי שלא יהיה תהליך מדיני עם הפלשתינאים". כרופא, ידוע לי כי פורמלין הוא הנוזל בו משמרים גוויות.
על המפלגות הרוצות בתהליך מדיני, העבודה, שינוי ויחד, להציג בפני העם בחירה אחרת, שונה מהפורמלין של וייסגלס ושרון. הבחירה האמיתית היא סיום המלחמה או המשך ההתנחלויות. לא יהיה שום הסכם עם הפלשתינאים כאשר רבע מיליון ישראלים חיים במאתיים ושלושים התנחלויות ומאחזים בגדה. אם לא ישובו כמחציתם לתחומי מדינת ישראל ותשורטט מפה חדשה המפרידה בין ישראל למדינה פלשתינאית לא תסוף חרב מן הארץ. במילים פשוטות - תמשך המלחמה. במפה החדשה הזו כ80% מארץ ישראל המנדטורית יהיו במדינת ישראל. חלוקה כזו, בהסכם, היא נצחונה ההיסטורי של הציונות. על הבחירה הזו, בין התנחלויות לסיום המלחמה יש לערוך את הבחירות הבאות. הרוב, שנמאס לו להגרר למלחמה-ללא-סוף ע"י מיעוט קיצוני וכוחני, יאמר אז את דברו.